מחלות מפרק ירך

מחלות מפרק ירך בילודים ובתינוקות DDH – developmental dysplasia of hip

מה זה DDH?

הפרעה התפתחותית של מפרק הירך המתבטאת בנקע (תת פריקה) או פריקה של מפרק הירך, מצב שבו מפרק הירך אינו מספיק מפותח
(דיספלזיה) בעת הלידה והוא לא יציב במקומו או שהמפרק אינו מפותח ועלול להפוך בלתי יציב.

מפרקי הירך חיונים בכל פעולה ותנועה של הרגליים ולכן המבנה והתפקוד חייבים  להיות תקינים.
המפרק מורכב  מראש עצם הירך שצורתו כדור אשר מותאם למכתש הנוצר בעצם האגן ויחד יוצרים  מעין עלי ומכתש.
המפרק עטוף בקופסית . הקופסית  מכילה גם רצועות (ליגמנטים) הנחוצים ליציבות המפרק בעת תנועה . 
בעיה במפרק הירך יכולה להתבטא בפריקה מלאה של ראש הירך או תיתכן דיספלזיה (התפתחות לא תקינה) של המכתש, כלומר מכתש רדוד אשר אינו מכיל
את ראש הירך (העלי) בתוכו באופן מותאם.

תינוקות נולדים עם מפרק ירך הבנוי מעט שונה מאשר מבוגרים, והימצאות המפרק במקומו הינה חיונית  ליצירת המבנה התקין של המפרק הבוגר.
התפתחות בלתי תקינה של מפרק הירך בינקות עלולה לגרום לצליעה קבועה, כאב ואף לשחיקה והרס של המפרק בגילאים צעירים.
קיימים טיפולים פשוטים יחסית לבעיה זו. כאשר מאבחנים ומטפלים  ב DDH בתקופת הינקות, מרבית הילדים לא ידעו כלל שהיתה להם בעיה כלשהי.

איך מאבחנים DDH?

כאשר המפרק בלתי יציב, ניתן לאבחן  בעת בדיקת הילוד, מיד לאחר הלידה. כאשר מבנה המפרק אינו בשל, אך המפרק יציב,
ניתן לאבחן זאת בבדיקת אולטרהסאונד (על קול)  אשר מומלצת לכל ילוד בגיל 6 שבועות. הפניה לבדיקת אולטרהסאונד מפרקי ירך ניתנת ע”י רופא ילדים.
ניתן לבצע בדיקה זו עד גיל 6-9 חודשים, תלוי בבשלות המפרק, אך יעילות הבדיקה גבוהה כאשר היא מבוצעת במועד המומלץ.
לא ניתן לזהות DDH לפני הלידה.

למי זה יכול לקרות?

DDH עלול לקרות לכל תינוק/ת. ככלל, הבעיה מופיעה יותר בבנות מאשר בבנים, אך קיימת בשני המינים. 
עם זאת, ישנם מספר גורמי סיכון המעלים את הסיכון ל DDH :
הריון ראשון, הריון מרובה עוברים (כגון תאומים), מיעוט מי שפיר במהלך ההריון, מנח עכוז וקרובי משפחה אשר להם היה DDH.

איך מטפלים ב DDH?

בהתאם לממצאי בדיקה הגופנית ו/או אולטרהסאונד יומלץ אם דרוש מעקב או טיפול. 
מטרת הטיפול היא החזרת ראש הירך אל  מרכז המכתש ושמירת מנח זה עד לייצוב המפרק .
הטיפול ב DDH משתנה בצורה דרמטית בין טיפול בגיל הצעיר או באבחון מאוחר.

בגיל מוקדם (0-4 חודשים): עיקר הטיפול הינו בשמירה של מפרק הירך במקומו על ידי רצועות מיוחדות לכך (רצועות PAVLIK) או כרית פישוק.
השימוש באמצעים אלה הוא 24 שעות ביממה. כאשר מפרק הירך אינו יציב, הסרת הרצועות עלולה לגרום ליציאה של המפרק ממקומו.
קביעת יציבות המפרק מתבצעת במרפאה, בבדיקה גופנית ע”י אורתופד ילדים.

הפחתת שעות השימוש ברצועות או הפסקת השימוש בהן תיקבע על פי השילוב בין יציבות המפרק ובדיקת על קול (אולטרהסאונד) המבוצעת במרפאה.
רק כאשר שתי הבדיקות תקינות לחלוטין, המפרק ייחשב תקין .

ככלל, באופן ממוצע, משך השימוש ברצועות פישוק מתארך ככל שתחילת הטיפול הינה בגיל מאוחר יותר. כך למשל,
תינוק בן יומו המתחיל טיפול ברצועות בשל חוסר יציבות מפרק צפוי להיות מטופל ברצועות בין 6-12 שבועות ואילו תינוק בן 3 חודשים,
צפוי להיות מטופל תקופה ארוכה יותר . חשוב לזכור שאלו מספרים כלליים. משך ואופן הטיפול יותאמו לכל תינוק באופן פרטני.

קיימים אחוזים מעטים של החמרה בצורת המפרק לאחר טיפול ומסיבה זו חשוב להישאר במעקב על פי הוראת הרופא המטפל,
גם כאשר לא קיימים סימנים כלשהם אצל התינוק לאחר הטיפול.

האם הטיפול תמיד עובד?

ברוב הגדול של התינוקות, טיפול זה מביא לתוצאות מצויינות. עם זאת, ישנם תינוקות אשר הטיפול אינו משיג את המטרה.
לעיתים בגלל בעיה מבנית של מפרק הירך, ולעתים בגלל “הנחות” בשימוש ברצועות על ידי המטפלים.

במקרים בהם לא מושגת החזרת ראש הירך למקומו בשיטה זו, נדרש לעתים טיפול ע”י גבס SPICA שהא גבס בצורת מכנסים אשר מקבע את מפרק הירך,
בתנוחה הרצויה ועל כן עוטף את האגן ואת שתי הרגלים. הנחת הגבס נעשית בהרדמה מלאה.

במקרים מסוימים, לפני שתבוצע ההרדמה, אף מבוצעת מתיחה של הרגלים לשם החזרה קלה של יותר של ראש הירך למקומו
וכן על מנת להפחית סיכונים לראש הירך בעת ההחזרה. מתיחה זו נמשכת מספר ימים בהתאם לצורך ומבוצעת באשפוז בבית החולים.

בעת ההרדמה, בדרך כלל מבוצעת בדיקת ארתרוגרפיה של המפרק. ארתרוגרפיה היא בדיקת דימות דינמית של המפרק המבוצעת ע”י הזרקת חומר ניגוד למפרק
כדי להדגים את ראש הירך, כולל המרכיב הסחוסי של ראש הירך, בעת תנועת המפרק והרגל. חומר הניגוד המוזרק מאפשר לראות את מבנה הראש בצורה מיטבית.
וכך ניתן לוודא את החזרת ראש הירך למכתש ואף לקבוע מה המנח הרצוי של הרגלים בגבס.

במקרים מסוימים אף דרוש ניתוח לשחרור גיד כדי לאפשר פישוק רחב יותר לשם החזרת ראש הירך. לאחר מכן, בעת ההרדמה יבוצע גבס SPICA  לתקופה של 6-12 שבועות, כמובן תוך כדי מעקב בתקופה זו. במקרים קשים במיוחד, או כאשר האבחנה מבוצעת בגילאים מבוגרים (לאחר תחילת הליכה),
נדרש ניתוח פתוח כדי להחזיר את ראש הירך למקומו ובגיל מאוחר יותר לעתים נדרש ניתוח גרמי בעצם ירך או עצם האגן לשם החזרת המפרק למקומו,
ייצוב המפרק והתפתחות תקינה ככל האפשר בהמשך.

באופן כללי, יש לציין כי הטיפול משתנה בהתאם לצורך ולכל תינוק/ת מותאם הטיפול הנדרש ולכן קיימים הבדלים בטיפול בין התינוקות.
ככל שהטיפול מתחיל מוקדם , עולה הסיכוי להצלחת הטיפול במכשירי פישוק , ללא צורך בגבס או בניתוח.