חשיפה לקרינה בילדים

השימוש בבדיקות דימות בתחום האורתופדיה הינו שגרתי וחלק בלתי נפרד מתהליך אבחנה.
בדיקות הדימות כרוכות לעתים בחשיפה לקרינה מייננת כגון רנטגן, CT , שיקוף, מיפוי עצמות וכו'.
קרינה מייננת היא קרינת חלקיקים או גלים אלקטרומגנטיים בעלי אנרגיה גבוהה המסוגלים לגרום לשינויים במטען הגנטי (DNA),
בעיקר בחשיפה גבוהה ומצטברת. הסיכון בחשיפה גבוהה הוא בכך שהקרינה תגרום לשינוי במטען הגנטי,
כאשר במקרים מסוימים שינויים אלה ניתנים לתיקון ע"י התא עצמו ואלו במקרים אחרים השינוי עלול ליצור יצירת תאים ממאירים.
כיוון שנפח הגוף של ילד הוא קטן בהשוואה למבוגר, הרי שכמות הקרינה הנספגת בילדים עלולה להיות גבוהה יותר .

כיום רוב הרופאים המטפלים בילדים ובכללם אורתופד ילדים מודעים  לבעיה זו ועל כן נמנעים לרוב מביצוע בדיקות מיותרות,
הכרוכות בקרינה ובדרך כלל בדיקת הדימות תבוצע כאשר יש משמעות מעשית לממצאים של בדיקת דימות.
גם ההורים מודעים לבעיה זו ואף מעלים שאלות לגבי נחיצות בדיקת דימות, במיוחד אלה הכרוכות בקרינה.
נוסף על כך, מכשירי דימות מהדור החדש  בנויים על טכנולוגיה שמטרתה להמעיט החשיפה לקרינה ואף מותאמים לקרינה מופחתת בילדים.

באופן כללי, קיימת מודעות לחשיפה לקרינה, אף כי לא הוכח קשר ישיר בין רמת קרינה נמוכה או רמת קרינה ממוצעת לנזקי גוף.
ראוי לציין כי דרושה חשיפה גבוהה יחסית כדי לגרום סיכון ממשי .

חשוב מאוד להדגיש ברוב המוחלט של המקרים התועלת מביצוע הבדיקה עולה בהרבה על הסיכון האפשרי.

צילום רנטגן הוא שיטת הדימות הנפוצה ביותר ברפואה בכלל ובאורתופדיה בפרט. הצילום הוא תמונה סטטית ללא תנועה.
ברוב המקרים בילדים, הצילום הוא הבדיקה הנבחרת, הן לאבחון והן למעקב .  

CT  (טומוגרפיה ממוחשבת) – בדיקה המבוססת על קרני הרנטגן אשר בעזרת עיבוד מחשב
ניתן להפיק תמונה תלת מימדית של אברים וכן חתכים שונים (פרוסות) במישורים שונים.
בדיקה זו עדיפה במצבים פתולוגיים שדורשים הפרדה מרחבית גדולה בין רקמות הגוף.

שיקוף (פלואורוסקופיה) – מכשיר רנטגן המאפשר לדמות תנועה בתוך הגוף והדגמת אברים באופן דינמי וכך לצפות בזמן אמת
בפרוצדורות לאיבחון כגון שיקוף מפרקי ירך או לטיפול כגון תיקון מנח שבר. השיקוף מבוסס על קרינה מופחתת בכל שיקוף לעומת צילום רנטגן.

MRI (תהודה מגנטית) – מבוססת על  שדה מגנטי רב עוצמה וגלים אלקטרו מגנטיים, הדומים לגלי רדיו,
ללא שימוש בקרני רנטגן. מיועדת  לסרוק את האיברים הפנימיים של גוף האדם ומאפשרת להפריד בין סוגי רקמות.

מיפוי עצמות – בדיקה הכרוכה בחשיפה לקרינה מייננת. בבדיקה זו מוזרק לוריד חומר רדיואקטיבי.
כמות החומר היא קטנה מאוד וחומר זה נעלם לחלוטין בתוך יום-יומיים. לאחר הזרקה מבוצעת סדרת צילומים המדגימים את פיזור וריכוז
החומר באזורים ואברים שונים. צילומי רנטגן רגילים, CT, אולטרסאונד או MRI 
בודקות את מבנה האיברים ואם חל שינוי במבנה האיבר בעוד המידע המתקבל ממיפוי הוא מידע תפקודי.

לסיכום, השימוש בבדיקות דימות הוא נפוץ מאוד לשם אבחון .
ברוב הבדיקות הללו קיימת חשיפה לקרינה מייננת. אומנם קרינה מייננת קיימת גם בטבע וגם במצבים שונים כמו טיסה,
אך עם זאת קיימת מודעות לנושא הקרינה בבדיקות דימות כפי שצויין לעיל ולכן נמנעים מבדיקות מיותרות.
יודגש שוב כי באופן כללי הימנעות מביצוע בדיקה בגלל הקרינה עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מעצם החשיפה לקרינה ,
כך שהתועלת מביצוע הבדיקה עולה בהרבה על הסיכון האפשרי.